צרו קשר

נשמח לעמוד לרשותכם לכל שאלה

הפסד מהלוואה לחברת בת ייחשב כהפסד עסקי בר קיזוז מרווחי חברת האם

9.3.2016

הנושא נדון בערעור בבית המשפט המחוזי בתל אביב בעניין עטיה נכסים והשקעות נ' פקיד שומה ת"א 1.

חברת עטיה נכסים והשקעות (להלן:"החברה") עוסקת בייזום וליווי עסקאות נדל"ן בארץ ובחו"ל ומדווחת על הכנסותיה לצרכי מס על בסיס מזומן.

בשנת 2008, עקב הזדמנות עסקית בקרואטיה בתחום הקמת מתקן לטיפול אשפה ופסול כפרויקט BOT שהגיע לאוזני בעל השליטה בחברה, פנתה היא למתווך קרואטי מקומי בעל קשרים עם השלטונות המקומיים בכדי שיקדם את עניינה מול השלטונות, מאחר ולחברה לא היו הידע, הניסיון או המשאבים הכספיים על מנת להוציא לפועל ביצועו של פרויקט כזה בעצמה אולם היא ראתה במכרז הזדמנות עסקית להפקת רווח אם צד ג' שעוסק בתחום יקבל בזכותה את הזיכיון לביצוע הפרויקט.

בחודש יוני 2008 שילמה חברה קרואטית מקומית (להלן:"החברה המקומית"), שהוקמה במיוחד לצורך העניין מקדמה בסך 600,000 אירו למתווך הקרואטי המקומי. סכום המקדמה הועבר לחברה המקומית כהלוואה מחברת בת (100% החזקה) של החברה (להלן:"חברת הבת"), כאשר החברה היא זו שמימנה את ההלוואה בדרך של העמדת הלוואה לחברת הבת.

לימים, לא צלח ניסיונו של המתווך המקומי בהשגת הזכייה במכרז טרם הושג הזיכיון, ולאחר זמן מה הוא נפטר וזאת מבלי שהחזיר את כספי המקדמה שקיבל כנדרש.

החברה תבעה את סכום המקדמה כהוצאה פירותית שהוצאה במהלך הרגיל של עסקיה בתחום הייזום והתיווך.

כנגד, טען פ"ש ת"א 1 כי מדובר בהוצאה הונית, או, לחילופין, בהוצאה טרום עסקית ומכאן הגיע העניין לערעור בבית המשפט המחוזי, בו דן השופט קירש אשר קיבל את ערעור החברה בטוענה כי אין הצדקה להתעלם מקיומן של החברה המקומית וחברת הבת, שכן הן הוקמו "מאילוצים טכניים" (כהגדרת החברה) ולייחס את סכום המקדמה כהוצאה במישרין של החברה.

עם זאת, הוסיף השופט וקבע כי פעילות החברה במאמציה לרקימת עסקה בקשר לפרוייקט הפסולת נעשתה, לאור אופים הכללי של עסקיה והיותה חברה שמתמחה ב"תפירת עסקות" שאין היא עצמה בהכרח צד להן, במישור הפירותי.
השופט קירש קבע, כי אין מדובר בחוב מסופק כמשמעותו בסעיף 17(4) לפקודת מס הכנסה, הן מהטעם שעניינו של הסעיף בנישום המדווח על הכנסותיו לצורכי מס על בסיס מצטבר (בעוד שהחברה מדווחת על הכנסותיה לפי בסיס מזומן) והן מהטעם שאין מדובר כלל במצב של חוב מסחרי שוטף שלא נפרע על ידי לקוח אלא במקרה של אי החזרת קרן הלוואה. בהתאם, קבע השופט קירש, כי יש לנתח את המקרה באמצעות הוראותיו הכלליות של סעיף 17 לפקודה.

השופט קירש הוסיף וקבע, תוך שהוא מפנה, בין היתר, לפסק-הדין של השופט אלטוביה בעניין חברת רחובות הירוקה (ע"מ 1113/04), כי אובדן קרן ההלוואה שנתנה החברה לחברת הבת יצר בידיה הפסדי עסקי היות שההלוואה ניתנה מלכתחילה כחלק בלתי נפרד מהמאמץ המסחרי הכולל של המערערת להשיא רווחי תיווך מ"תפירת" עסקה הקשורה לפרויקט הפסולת, וזאת במהלך הרגיל של עסקיה בתחום הייזום והתיווך.

לבסוף, נדרש השופט קירש לשאלת מועד היווצרותו של ההפסד הנובע מאי-השבת ההלוואה, וקבע – תוך שהוא מציין, כי שאלה זו מקבילה לזו שהייתה נשאלת במסגרת סעיף 17(4) לפקודה – כי נסיבות המקרה ותנאי ההלוואה מצביעים על כך שההפסד לא נוצר בשנת 2008 (כטענת החברה) אלא בשנת 2010 כאשר אפסו הסיכויים לשים יד על כספי המקדמה ששולמו למתווך המקומי.