הענישה על עבירות ני"ע אינה מספיקה

02/2017

עוקבים אחר מדורי הכלכלה מכירים כמובן את נוחי דנקנר וגם את איתי שטרום, אבל אני מתאר לעצמי שמרביתם אינם מכירים את הקשר של אריה לופו להרשעתם של השניים.

לכתבה שהתפרסמה בדהמרקר לחצו בבקשה כאן 

לופו, מנהל תיקי השקעות ופעיל בשוק ההון לשעבר, פעל בין היתר במניה של חברה שסחירותה ב–1998 היתה דלה. המניה נסחרה בשיטת הרצף בבורסה, מה שגרם לירידה בשערה. כדי להתמודד עם המצב המתסכל, החליט לופו בוקר בהיר אחד לפתוח את יום המסחר בדרך בלתי שגרתית: הוא נתן פקודות קנייה ומכירה למניית החברה, בו זמנית. הוראת הקנייה שלו פגשה עם הוראת המכירה, מה שהעלה את שער הפתיחה של המניה בכ–10%. מרשים, אך הדבר לא השביע את תאבונו של לופו, ובאותו יום מסחר גרם למניה באופן תרמיתי נוסף לעלות בעוד 34.8% (מעבר לעלייה הקודמת).

 

לופו נתפס, הובא בפני שופט בית משפט השלום, והורשע בשלוש עבירות של השפעה בדרכי תרמית על שעריהן של ניירות ערך לפי סעיף 54 א(2) לחוק ניירות ערך. נגזרו עליו שישה חודשי מאסר בפועל בעבודות שירות וקנס כספי של 50 אלף שקל.

ב–2015 הטיל השופט דוד רוזן מבית משפט המחוזי בתל אביב עונש חמור של שלוש שנות מאסר בפועל על ג'קי בן זקן ואיתן אלדר, שהורשעו בהרצת מניות של חברת מנופים פיננסים ובקבלת דבר במרמה, בנוסף לקנס של 250 אלף שקל לכל אחד. בגזר הדין כתב רוזן כי "ראוי להעלות את רמת הענישה בעבירות מסוג זה בצורה משמעותית, ולקבוע מתחם ענישה של ארבע עד שבע שנות מאסר בתוספת קנס".

שנה לאחר מכן, בדצמבר 2016 גזר השופט חאלד כבוב בבית המשפט המחוזי על יו"ר אי.די.בי, דנקנר, מאסר של שנתיים בפועל, שנת מאסר נוספת על תנאי וקנס של 800 אלף שקל. האם זהו עונש קל או קשה יותר מעונשו של בן זקן? קשה לקבוע. אבל הכרעת הדין וגזר הדין של השופט כבוב מלמדים אותנו שני דברים, האחד חדש והשני מעניין. החדש הוא הוספתו של כבוב לאשמת דנקנר את סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון (בנוסף לאשמת עבירות תרמית בניירות ערך על פי סעיף 54 וסעיף 53, כפי שהושתו על לופו ובן זקן). הוא למעשה הרחיב את יריעת המעשים הפליליים של דנקנר הרבה מעבר לתרמית של הרצת מניות. בכך הוא ביקש להדגיש את חומרת מעשיו של דנקנר, שעבר ממתחם התרמית למגרש משחקים אחר, שהענישה בתחומו חמורה ביותר.

הדבר המעניין הוא שכבוב הדגיש בגזר הדין כי הכרעת הדין רובה מושתת על ראיות נסיבתיות. אין ספק שמעורבותו של עד מדינה תרמה לא מעט לחיזוקן של הראיות הנסיבתיות, אך מצב זה עדיין דרש מבית המשפט בחינה מדוקדקת וקפדנית של הראיות ברמה גבוהה. העובדה כי בסופו של דבר התבססה ההרשעה על ראיות נסיבתיות מצטברות מעניינת לכשעצמה.

בני אקרמן
עופר וקנין

בדומה לשופט רוזן, נדמה שגם כבוב מאמין כי יש להחמיר את הענישה על פושעי ניירות ערך, שהרי העונש הקבוע בחוק בגין העבירה שהשיט על דנקנר, על סעיף 4 בלבד, הוא שבע שנות מאסר.

אז מה אנחנו למדים? בית המשפט בונה סרגל לכיוון שפיטה מחמירה בעבירות אלה, תוך שהוא יוצק פנימה "עבירות משלימות" מחוק איסור הלבנת הון, במטרה להרים אף יותר את פוטנציאל הענישה. זהו איתות של בית המשפט לגישתו החדשה בנוגע לבאות.

האם עונשו של דנקנר קל מדי? לשיטתי לא. האם ענישה זו מרתיעה דיה? היא לא מספיקה. יש להקים מערך שישלב בין ענישה מרתיעה לכלים רגולטוריים ודפוסי פעולה בתחום התרמית והמרמה בסחר בניירות ערך, בדומה ל–Financial Conduct Authority הבריטי. מערך זה מצליח להרתיע באופן אפקטיבי את כלל הפעילים בשוק ההון בכלל ובמסחר בניירות ערך בפרט. עד שיעשה כן, בית המשפט מאותת לאיזה כיוון הוא הולך בנושא זה — להחמרה.

אגב, גם לופו בשנת 2000 וגם דנקנר ב–2016 ביקשו להקל בעונשם. ואכן, בית המשפט פתח את לבו. אלא שלפי המגמה המסתמנת, הייתי ממליץ לשקול ברצינות את הערעור על גזר הדין.

הכותב הוא סגן ניצב (בדימוס), מנהל תחום הביקורת החקירתית והפנימית, ושותף בפירמת רואי החשבון Baker Tilly ישראל